החלטה בתיק רת"ק 20340-06-13

רקע וטענות הצדדים:

1.         בתאריך 07.10.08 רכשה המשיבה מהמבקשת (להלן: "סוכנות הנסיעות") כרטיס טיסה מישראל לרוסיה, בעסקה טלפונית, לתאריכים 08.10.08-22.10.08. ביום טיסתה חזרה מרוסיה לישראל, הגיעה המשיבה לשדה התעופה ברוסיה, בעיר קרסנודר, שם אמרו לה נציגי חברת התעופה כי אינה מופיעה ברשימת הנוסעים ולכן לא תוכל לעלות לטיסה. המשיבה נאלצה לרכוש כרטיס חלופי, להמתין יומיים נוספים, ולטוס בחזרה לישראל מיעד שונה ברוסיה בטיסה ארוכה יותר ועם חניית ביניים של 14 שעות.

2.         בכתב התביעה טענה המשיבה, כי לאחר שרכשה את כרטיסי הטיסה מסוכנות הנסיעות, נאמר לה שעליה לאסוף את כרטיסי הטיסה בדלפק חברת התעופה "קובן איירליין". ביציאתה מנתב"ג, קיבלה המשיבה כרטיס הטיסה הלוך בלבד. לקראת מועד חזרתה מרוסיה לישראל היא התקשרה לחברת התעופה לאשר את מקומה בטיסה. מחברת התעופה נאמר לה כי שמה אינו מופיע ברשימת הנוסעים, אך ייתכן שיופיע ברשימה שבדוכן חברת התעופה בשדה התעופה, וכי על מנת לוודא זאת עליה להגיעה לשדה, כאשר בסופו של דבר, גם בשדה התעופה שמה לא הופיע ברשימת הנוסעים. המשיבה טענה, כי היא התקשרה לסוכנות הנסיעות וביקשה מנציגתה עזרה בפתרון הבעיה, אך ללא הועיל. היא לא הועלתה לטיסה בחזרה לישראל, נאלצה לרכוש כרטיס חלופי, ולהמתין לטיסה ארוכה יותר. סכום התביעה הועמד על ידי המשיבה על סך של 10,750 ש"ח, הכולל את מחיר הכרטיס החלופי (2,400 ש"ח), הפסד יום עבודה כמורה (500 ש"ח), נסיעה לשדה תעופה ברוסיה (500 ש"ח),  עוגמת נפש (6000 ש"ח) והוצאות נוספות.

3.         בכתב ההגנה טענה סוכנות הנסיעות שתי טענות מקדמיות:

ראשית, טענה לחוסר סמכות מקומית, שכן כרטיסי הטיסה נרכשו על ידי המשיבה בסניף סוכנות הנסיעות בעיר גדרה (מקום יצירת ההתחייבות), עת התגוררה בעיר אשקלון כאשר רק בעת הגשת התביעה התגוררה התובעת בעיר אילת, שם גם הגישה את התביעה.   

שנית טענה להתיישנות התביעה, שכן הוראות אמנת ורשה, המוחלת בהתאם לחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, קובעות תקופת התיישנות של שנתיים על הזכות לתבוע דמי נזק בגין נזק שנגרם במסגרת ההובלה, מהתאריך בו הגיע כלי הטיס ליעדו. המשיבה חזרה ארצה ביום 22.10.08, כאשר התביעה הוגשה ביום 20.02.11 - כעבור למעלה משנתיים.

לגופו של עניין טענה סוכנות הנסיעות, כי היא משווקת ומוכרת חבילות נופש מוזמנות של ספקים שונים, ולמעשה פועלת כמתווכת בין הלקוח לבין הספק (במקרה דנן - חברת התעופה "קובן איירליין"). לטענתה, התקבל אישור על החבילה שהוזמנה ונאמר למשיבה כי עליה לקבל את כרטיסי הטיסה בדלפק החברה בנמל התעופה. עוד נטען כי כל שינוי בהזמנה שנעשה על ידי הספק אינו בשליטתה, וכי לאור הזמן הרב שעבר, קיים קושי בהשגת מידע מלא לגבי מה שארע.

סוכנות הנסיעות הגישה יחד עם כתב ההגנה מטעמה הודעה לצד ג' - חברת התעופה "קובן איירליין". בהודעה טענה, כי חברת התעופה אישרה את הזמנת כרטיסי הטיסה של המשיבה, כאשר מיד עם קבלת האישור מסרה סוכנות הנסיעות למשיבה כי הכרטיסים יחכו לה בדלפק חברת התעופה בנמל התעופה. לטענת סוכנות הנסיעות, לא הייתה לה שליטה על כל שינוי או ביטול בקשר לטיסת המשיבה, וכי כל מחדל בעניין זה רובץ כולו לפתחה של חברת התעופה.

4.         יצוין כי בתאריך 01.06.11 ניתן פסק דין לטובת המשיבה בהעדר הגנה לאור אי התייצבות מטעם סוכנות הנסיעות- המבקשת, פסק דין אשר בוטל בהמשך לבקשתה.

5.         בתאריך 06.06.12 התקיים דיון בנוכחות המשיבה ונציג סוכנות הנסיעות (מנהל סניף סוכנות הנסיעות בגדרה, בו הוזמנו כרטיסי הטיסה). נציג מטעם חברת התעופה לא התייצב לדיון ומכאן נדחה הדיון על מנת לאפשר למבקשת ליתן מען עדכני של חברת התעופה על מנת לזמנה לדיון.

6.         ביום 01.04.13 הגיש נציג חברת התעופה בקשה למחיקתה, בה צוין כי בדצמבר 2012 הכריזה חברת התעופה על פשיטת רגל וחדלה מכל פעילות עסקית בארץ ובעולם. לאור האמור, הנציג אינו רשאי עוד להתייצב בשמה לדיון.

7.         בתאריך 27.05.13 התקיים דיון נוסף בתובענה, אליו התייצבו שוב המשיבה ונציג סוכנות הנסיעות. בדיון חזר נציג סוכנות הנסיעות והסביר, כי בתקופה זו לא היו כרטיסים אלקטרוניים, ולכן המשיבה הייתה אמורה לקבל את הכרטיס בשדה התעופה, זאת מאחר שההזמנה הייתה "מהיום למחר", כאשר לדבריו המשיבה ידעה זאת והסכימה לכך. עוד צוין, כי חברת התעופה טענה בפניו שהנפיקה כרטיס, אך כשניסה לברר את הדברים נאמר לו כי המשיבה כלל לא עלתה לטיסה לרוסיה, כאשר הוא לא ידע להסביר מדוע בסופו של יום התעוררה בעיה בהנפקת כרטיס החזור. בסוף הדיון אף ציין נציג סוכנות הנסיעות כי הוא מסכים להשתתפות מסוימת בעלות הכרטיס החלופי.

8.         בפסק הדין קבע בית המשפט קמא, כי סוכנות הנסיעות היא שאחראית לנזק שנגרם למשיבה, מאחר שממנה רכשה את כרטיסי הטיסה;  למשיבה לא היו כל יחסים עם חברת התעופה; לכן משהגיעה לשדה התעופה ברוסיה, בלא שיש בידה כרטיס טיסה, האחריות למחדל זה היא על סוכנות הנסיעות אשר מכרה לה את הכרטיסים. מכאן קיבל בית המשפט קמא את התביעה וחייב את הנתבעת בתשלום 9,750 ש"ח לתובעת.

על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

9.         בבקשת רשות הערעור שהגישה סוכנות הנסיעות נטען, כי בית המשפט טעה בכך שלא התייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה. לגופו של עניין נטען, כי תפקידה של סוכנות נסיעות הוא בתיאום בין הצרכן רוכש כרטיסי הטיסה לבין המוביל האווירי (חברת התעופה) וכי התקלה הנטענת היא באחריות חברת התעופה. עוד נטען, כי סוכני הנסיעות אינם בגדר ספק שירות, על אף הרחבת האחריות של סוכני הנסיעות בפסיקה, וכי  הסכום שנפסק לזכות המשיבה אינו ריאלי.

10.       בתשובת המשיבה לבקשה נטען, כי סוכנות הנסיעות אינה כופרת בעובדה שכרטיס הטיסה מרוסיה חזרה לישראל לא כובד, ולמעשה מודה כי הייתה תקלה. לטענת המשיבה, סוכנות הנסיעות היא האחראית ועליה לפצות אותה, וככל שיש לסוכנות הנסיעות טענות כלפי חברת התעופה, עליה לפנות בתביעה נגדה.

דיון והכרעה:

11.       לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

12.       תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי קיום הליך מהיר ולא יקר, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 191 (1994)).